RelatioNet LE SI 23 LO PO

Leibowicz Simcha ליבוביץ שמחה

2007-04-02T03:48:00.000-07:00

RelatioNet LE SI 23 LO PO
Full Name: Leibowicz Simcha ליבוביץ שמחה

Interviewer:
Omer Miran עומר מירן
Ariel Saal אריאל סעל
Tamir Raz תמיר רז

Full Name/s
Telephone: +972-972-09-0000000 Fax: +972-972-09-0000000
Mobile: +972-972-052-3333333 Email: somi2@walla.co.il
ICQ: 237697200
Messenger: No
Address: Raanana Isreal

Soldier:

Code: RelatioNet LE SI 23 LO PO
Family Name: Leibowicz ליבוביץ First Name: Simcha שמחה Middle Name: None אין
Father Name: Moshe משה Mother Name: Shara שרה
Birth Date: 7/12/1923
Town In Holocaust: Lodz לודז' Country In Holocaust: Poland פולין
Profession (Main) In Holocaust: Partisan פרטיזן Confectioner קונדיטור
Death Place: Tel E-safi תל א- צאפי Death Reason: Fell In Battle נפל בקרב Year Of Death: 1948
Cemetary: Petach-tikwa פתח-תקווה

תקציר קורות חיים [בעברית]:

בן שרה ומשה, נולד ביום כ"ט בכסלו תרפ"ד (7.12.1923) בלודז', פולין, והיה בין אלה שנעקרו ממקומם בגלל המלחמה והגזירות שנגזרו על היהודים. שמחה מצא את הדרך אל הפרטיזנים והתנסה בתלאות מרובות אך יכול להן. כתום המלחמה הלך ב"נתיב הבריחה" ומאיטליה העפיל לארץ (לפי המשוער בשנת 1947) ועבד כפועל בבית-חרושת לסוכריות.
בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס מיד. לחם בבית-דגון ובחולדה, השתתף בפשיטה על מג'דל ובמערכת אשדוד.
שמחה שירת בחטיבת "גבעתי", במחלקה שהורכבה מפרטיזנים-לשעבר, ובאומץ-לבו הרב היה פועל לפרקים על דעת עצמו, והמפקד לא ידע אם לנזוף בו על אשר לא חיכה לפקודה, או לשבח אותו בשל עוז-רוחו. עם חידוש הקרבות לאחר ההפוגה הראשונה כבשה פלוגתו את תל א-צאפי, נערכה להגנה במקום ועמדה בהתקפת-נגד של האויב. באחת מהתקפות אלה, ב-9.7.1948 נפצע ונפטר מפצעיו, ביום ה' בתמוז תש"ח (12.7.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה.

Review: [Translation]

Son of Sarah and Moshe, born on 7/12/1923 in Lodz, Poland, and was between those who were uprooted from their houses because of the war and the edicts against the Jews. Simcha found his way to the partisans and experienced much suffering but made it through. As the war ended, he went in the "escape route" and illegaly immigrated to Israel (approximately 1947) from Italy and worked in a candy factory.

He immediately voluenteered to the army as the the War of Independence started. He fought in Beit dagon and Hulda, participated in the incursion to Majdal and in the Ashdod division. Simcha served in the "Givati" division, in a unit formed out of former partisans, and with his great courage sometimes acted on his own mind, and his commander didn't know whether to reproach Simcha for not waiting to an order, or to praise him for his courage. As the fighting went on, after the first break, Simcha's company conquered Tel Al-Tzafi, prepared to defend the place and stood the enemy's counter attack. In one of this attacks, on the 9/7/1948, Simcha was wounded, and he died on 12/7/1948. Simcha was interred at the military graveyard in Petah Tiqwa.

Relatives:

Code: RelatioNet LE SA 94 LO PO
Family Name: Leibowicz ליבוביץ' First Name: Shara שרה Middle Name: None אין
Father Name: XX Mother Name: XX
Relationship (to Survivor): Mother אם
Birth Date: 1894
Town In Holocaust: Lodz לודז' Country In Holocaust: Poland פולין
Profession (Main) In Holocaust: House Wife עקרת בית
Status (Today): Dead מתה

Death Place: XX Death Reason: השמדה Year Of Death: XX

Code: RelatioNet LE MO 91 LO PO
Family Name: Leibowicz ליבוביץ' First Name: Moshe משה Middle Name: None אין
Father Name: XX Mother Name: XX
Relationship (to Survivor): Father אב
Birth Date: 31/3/1891
Town In Holocaust: Lodz לודז' Country In Holocaust: Poland פולין
Profession (Main) In Holocaust: Confectioner קונדיטור
Status (Today): Dead
Death Place: XX Death Reason: השמדה Year Of Death: XX

(מקום נפילת החלל - תל צפית (תל א-צפי / גת פלשתים

2006-03-06T04:25:00.000-08:00

קרב תל א-צפי
הריסות הישוב האחרון פה הן של תל א-צאפי. במלחמת הקוממיות שלנו, היה אזור זה בקצה הגיזרה המזרחית של חטיבת גבעתי, החטיבה שהיתה מופקדת על מרחב הדרום ממבואות תל-אביב עד לשערי הנגב. בגזרה זו היו 3 יישובים יהודיים: גת, גלאון וכפר מנחם, שהיו מבודדים זה מזה ומנותקים מרצף ההתישבות היהודית בארץ על ידי עשרות יישובים ערביים עוינים. בראשית המלחמה הקצתה החטיבה כוחות מגדוד 53 להגנה על יישובים אלה ועל התחבורה אליהם. עם התגברות הלחץ הערבי פונו ילדי יישובים אלה למרכז הארץ במבצע "תינוק". בהמשך המלחמה, עם הקמת צה"ל והתחזקותו, עבר האזור בהדרגה לשליטת ישראל. הכפר ג'וסיר (סגולה ונחלה כיום) נכבש ברגע האחרון לפני ההפוגה הראשונה (יוני 1948) וכך נוצר קשר רצוף מבאר טוביה וכפר ורבורג אל גת וגלאון. לקראת סיום ההפוגה (יולי 1948) נטשו תושבי מסמיה (צומת ראם) וקסטינה (כפר אחים) את כפריהם ללא קרב. במבצע "מוות לפולשים" בקרבות עשרת הימים נכבש הכפר תל א-צפי (גבעת צפית) על ידי גדוד 51 וכתוצאה מכך נטשו את בתיהם תושבי הכפרים סביב כפר מנחם, שיצאה מבדידותה. במבצע יואב (אוקטובר 1948, תשרי תש"ט) שחררה חטיבת גבעתי את מרחב הדרום מידי הפולש המצרי ופרצה את הדרך לנגב. בהמשך מבצע יואב, במטרה להרחיב את הגישה לנגב וליצור פרוזדור רחב יותר לירושלים, הרחיבה החטיבה את שליטתה מזרחה. הכפר זכריה נכנע לגדוד 52 ללא קרב וכך הגיעה החטיבה עד עמק האלה, מקום הקרב בין דוד וגלית לפני 3,000 שנה. כך נקבע באזור זה גבול שביתת הנשק של מדינת ישראל, הקו הירוק.

על האיזור
מזה כתשע שנים, נערכים חפירות וסקרים באתר תל צפית, המזוהה עם גת פלשתים המקראית. במסגרת החפירות, נחשפו שכבות מתקופת הברזל, ובהן נתגלו ממצאים שונים ומגוונים, משלביה השונים של התרבות הפלשתית. על אף שעד עתה לא נתגלה מבנה בעל אופי פולחני פורמאלי, כן נחשפו מספר הקשרים עם היבטים פולחניים שונים, ומספר ממצאים בעלי אופי פולחני.

לינקים

הארץ- כתבה על חרס שנמצא בתל א-צפי

"בדידותו המזהרת של תל צפית" - ynet

"תל צפית: טיול לימים רחוקים" - ynet

לצפייה בגודל מלא

מאמר עם עדויות מהקרב

באדיבות צביקה שוורצמן. לצפייה בגודל מלא (בדף שנפתח יש לעמוד על התמונה מספר שניות, ואז ללחוץ על ("הרחב לגודל רגיל"

Lodz / 'עירו של החלל - לודז

2006-01-01T05:04:00.000-08:00

לודז' היא העיר השנייה בגודלה בפולין (אוכלוסייה של 776,297 איש, נכון לשנת 2004). העיר ממוקמת במרכז המדינה, דרומית מערבית לוורשה ומשמשת בירת מחוז לודז'. בתקופת השלטון הרוסי במאה ה-19 התפתחה לודז' מכפר קטן עיר של תעשית הטקסטילים, במידה רבה אודות ליוזמת התושבים היהודים.לפני מלחמת העולם השניה חיה בלודז' קהילה היהודית שהגיע עד לכ 225,000 -233,000 איש. היא הייתה הקהילה השנייה בגודלה בפולין לאחר וורשה ופעלו בה רשת חינוך יהודית מסועפת, עיתונות יהודית ותיאטרון אידי. בזמן המלחמה נכלאה הקהילה בגטו לודז', אחד הגטאות המפורסמים בתולדות השואה.

לצפיה בגודל מלא

מיקומה של לודז' בפולין

גטו לודז

'שטח הגטו היה רק ארבעה קמ"ר, מתוכם רק 2.5 קמ"ר בנויים. בשטח זה נדחסו למעלה מ-165,000 תושביה היהודים של לודז' וסביבתה. אליהם צורפו עוד כ-40,000 יהודים שגורשו מגרמניה, אוסטריה ואזורים אחרים. סה"כ עברו בגטו כ-205,000 איש.

יודנראט גטו לודז'

בראש היודנרט של הגטו עמד חיים מרדכי רומקובסקי (1877-1944). היודנראט העסיק חלק גדול מתושבי הגטו ונחשב למאורגן יחסית, אך עם זאת מלא שחיתות.רומקובסקי דגל ברעיון "העבודה למען ההצלה" והיודנראט בראשותו סיפק שירותים קהילתיים יוצאי דופן יחסית לגטאות אחרים. היודנרט בגטו סיפק שירותי מזון, בריאות, חינוך, דואר, תרבות ודיור. בשנים המאוחרות יותר של הגטו הפכו כבר מרבית מוסדות אלו לרסורטים (כינוי לבתי המלאכה בגטו). למרות זאת, רבים בגטו מתו מחוסר מזון ומתנאי מחייה ירודים ביותר. למעלה מ-21% מתושבי הגטו מתו ברעב.יהודים עולים לרכבת לחלמנועם תחילת הגירושים הוטל על היודנראט להכין את הרשימות. הגירוש הראשון היה בדצמבר 1941, והיה מיועד לחלמנו. הגירוש החשוב ביותר היה זה שנקרא גירוש ה-sperre בספטמבר 1942, בו גורשו רוב הילדים, הזקנים והחולים, בנימוק כי לא תרמו ליצרנות הגטו. רומקובסקי הסביר בנאומו המפורסם לפני הגירוש שעליו "לקטוע את האיבר כדי להציל את כל הגוף", וביקש מהורי הגטו שיתנו לו את ילדיהם.הגטו העובדרומקובסקי בנה בהתאם לתפיסתו רשת תעשייתית גדולה, שהתפתחה בקצב מהיר. עד אוגוסט 1943 היו בגטו כבר כ-100 רסורטים, שסיפקו עבודה ל-85% מאוכלוסיית הגטו. על פי דוחות המנהל הגרמני של הגטו הגיע שווי הייצור של הרסורטים למיליוני מארק. בכדי לקיים רמת ייצור גבוהה הוצבו קומוסארים שהשגיחו על העבודה, ואשר הגיעו בעיקר משורות המשטרה היהודית.עם הזמן, תפסה העבודה חלק יותר ויותר מרכזי בחיי היהודים בלודז'. הרסורטים תפסו את מקומם של בתי התרבות, בתי הספר, ובתי החולים. הזקנים והילדים שנשארו בגטו נאלצו בסוף לעבוד גם הם.

מערכת החינוך של גטו לודז'

בגטו לודז' הוקמה מערכת חינוך מהמאורגנות בתולדות הגטאות. לפי הפקודה הגרמנית עברו לתוך הגטו כל בתי הספר העבריים בלודז', שבהם למדו 90% מהתלמידים היהודיים. בשנת הלימודים הראשונה למדו בבתי הספר בגטו כ-11,000 תלמידים, אך עם הזמן חלה ירידה משמעותית, ועד מאי 1940 למדו רק כ- 7,300 תלמידים. מערכת החינוך כללה בית יתומים, בית ספר מקצועי, שני בתי ספר תיכוניים, בית ספר דתי, מחנות יום ובתי ספר יסודיים.תחילה היה ניסיון לקיים את מערכת החינוך כפי שהייתה לפני המלחמה, אך מהר מאוד הפכה הזנת הילדים אחד מיעדיה העיקריים.כבר בתחילת 1941 בחרו חלק מבתי הספר להיסגר בגלל בעיית הדיור בגטו, אבל אחרי חופשת הקיץ נסגרו כל בתי הספר. תוכניות חינוך נוספות קוימו בגטו, ביניהן תוכניות שניסו לשלב עבודה עם שיעורים.

חיסול הגטו

גטו לודז' היה האחרון שחוסל מכל גטאות פולין, בקיץ 1944. כשבועיים לפני חיסול הגטו חיו בו כ-70,000 יהודים. הרוסים, שהתקרבו לעיר, נעצרו קילומטרים בודדים ממנו. כמעט כל אחרוני התושבים נשלחו לאושוויץ, יחד עם אנשי היודנראט ורומקובסקי עצמו. מאות בודדות נשארו בגטו, ושוחררו ע"י הצבא האדום. בגטו שרדו כ-900 יהודים, ומעריכים שבין 5,000 ל- 7,000 מהמגורשים שרדו את המחנות.

חלקו של הגטו בלודז' מסומן באדום. לצפיה בגודל מלא

לצפיה במפה של גטו לודז'

לינקים

http://www.shtetlinks.jewishgen.org/Lodz/LARGmap.htm
http://www.mapa.lodz.pl/eng/
http://he.wikipedia.org/wiki/×××_××××
http://www.shtetlinks.jewishgen.org/lodz/streets_ghetto.htm
http://www.shtetlinks.jewishgen.org/Lodz/LGMap/LGMap.htm

משפחתו של החלל

2005-04-02T14:58:00.000-08:00

בטבלה שלהלן ניתן לראות בפירוט את משפחתו של שמחה ליבוביץ', כפי שעזרו לנו למצוא בפורום שורשים משפחתיים בתפוז באמצעות jewishgen.

לצפיה בגודל מלא

בחלקה התחתון של הטבלה מפורטים מספר אנשים שהתגוררו עם משפחת ליבוביץ', והם יכולים לשמש כקשר למשפחה.
חיפוש ביד ושם העלה שגם עבורם לא מולאו דפי עד. המידע היחיד עליהם מגיע מרשימת האסירים בגטו לודז'.

הטבלה בקובץ pdf
יש להשתמש בגרסה האחרונה של Adobe Reader